זה כמעט שנתיים שאנו עומדים במלחמת דשדוש מול עזה, וכולם שואלים: למה אנחנו לא מנצחים?
למה אין הכרעה?
איפה התעוזה של לוחמי הגבורה? היכן חיילי צה"ל הגיבורים, של ימי מלחמת "ששת הימים"? (אז כבשו את עזה בפחות מיומיים)
את התעוזה וההפתעה של צה"ל ראינו גם בשנה זו, במערכה מול איראן. ולאן היא נעלמה במערכה מול חמאס?
מה הסיפור כאן?
אז ככה בקיצור:
בשתי מילים: דור הגאולה.
ובעומק יותר: שינוי תודעה.
ואסביר דברי:
הרבי מלך המשיח הכריז אין ספור פעמים שאנו עומדים על סף הגאולה, והימים עכשיו הם ימות המשיח!!!
הרבי הצביע על הרבה נקודות שכולם מתקשרות למוצא אחד, חזון אחרית הימים של נביאינו, מתחיל להתגשם אל מול עינינו. (נפילת מסך הברזל, עליית כמיליון יהודים מרוסיה, מלחמות במפרץ הפרסי, אמנות בינלאומיות בקרב אומות העולם לצמצום כלי נשק אטומי, התגלות תורת החסידות ופריצתה חוצה ועוד ועוד)
אבל כנראה שלא תפסנו מספיק את הקו עליו הרבי הצביע, הראיה (כפי שהתבטא הרבי מספר פעמים) שעוד לא באה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש.
אז מה נדרש? מה עוד צריך לעשות?
יהיה מי שיגיד להניח לעוד יהודים תפילין, וזה נכון. יהיה מי שיכריז עוד הכרזה על הגאולה, וגם זה נכון. יש מי שמציע שבת, וכשרות ופרסום בשורת הגאולה וזהות הגואל. הכל נכון. והכל מופיע במקורותינו, בשיחותיו הקדושות של רבינו.
אנכי הקטן בא להוסיף עוד הצעה קטנה, קטנה שהיא גדולה. גדולה?!?! ענקית!!! (ואף הצעה זו מיוסדת על מקורותינו, כמובן מאליו).
שנתיים שאנו בתוך מלחמה, את המלחמה הזו פתחו עלינו האוייב העזתי, להתקפה הזו הם קראו בשם "מבול אל אקצא". הערבים נלחמים בשם הר הבית, ולהר הבית מגמתם. ככה הם אומרים.
במשך ולאורך המלחמה הבינו החיילים היקרים בשטח טוב מאוד את המסר והחלו ללחום בשם ה', בהכרזות "שמע ישראל" עם ציציות מצוייצות כהלכה, עם תפילין לראשם, והרבה פאצ'ים של בית המקדש ומשיח על תלבושתם.
החלה התעוררות גדולה בעם ישראל על הענין של בית המקדש, שדרני ערוץ 14 כמעט כולם עונדים פאצ'ים שלבית המקדש, ואנו לא נותר לנו אלא לבהות במתרחש ו(לא) להאמין. אכן "היינו כחולמים".
הגמרא מתארת את העמלקים כך:
"מעולם עמלק רצועת מרדות לישראל", דהיינו, כשם שהרוכב על סוס מחזיק בידו רצועה כדי לכוין את הסוס לכיוון הרצוי, כך הם העמלקים שבאים עלינו כדי ליישר אותנו, וזה בדיוק מה שמתרחש לנגד עינינו. הערבים רצחו בנו בשם הר הבית (אל אקצא) ואנחנו מתחילים להתיישר.
הרבי הורה הרבה פעמים ללמוד את צורת הבית, ולא רק כ"הלכתא למשיחא", אלא כדבר מעשי וממשי שעומד בכל רגע להתרחש, "משיח" זה כאן ועכשיו. וכמאמר:"משיח זה ריאלי".
איך בדיוק?
אז ככה, עדיין לא ברור בדיוק איך ייבנה המקדש? ירד משמים, משיח יבנה, גם וגם, חלק משיח יבנה וחלק ירד משמים, ירד משמים חוץ מהדלתות (כל האפשרויות הללו מובאים בשיחות הקודשות של הרבי) ואולי כל האפשרויות נכונות.
מי יודע? כנראה שנדע זאת ברגע שתגיע השעה הראויה, ואנו עלינו להכין ולהעיר את לבנו ולב כל קהל עדת ישראל לקראת הרגע הזה.
אתמול קיבלתי לידי "סיכת מקדש" משהו במודל של "סיכת משיח" ופתאום הבנתי למה לכל חליפה יש שני דשי"ם. דש חליפה שמאלי, הוקדש מאז ימי נערותי, לטובת "סיכת המשיח" – הלא זה הרבי שליט"א אליו מייחלות עינינו.
אך בשביל מה יש דש חליפה ימני?
אתמול קיבלתי את התשובה:
"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ͏ִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי • תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי"
אם לא אעלה את המקדש על דש ימיני!
אם לא אעלה את המקדש על דש ימיני!
בסיכת המקדש זו, אני הקטן מצטרף למהפכה התודעתית הרוחשת כלבה רותחת בקרב עם ישראל ומחכה לרגע בו תפרוץ הלבה ובית המקדש ייבנה בסערה.
"כִּי אַתָּה יְיָ בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ, וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ, כָּאָמוּר: וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְיָ, חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְנַחֵם צִיוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם".
לאחרי שהחמאס כיוון אותנו בהשגחה פרטית לכיוון (אל אקצא) הר הבית שהוא הוא מקום המקדש, ולאחרי ששנתיים שעדיין איננו מצליחים להביס אותו, והרמטכ"ל עסוק כרגע להסביר למה אין סיכוי לנצח… מעתה ברור הדבר, שברגע שאנחנו כולנו, עם ישראל, נהייה מחויילים ומכויילים על המטרה האמיתית של המלחמה, הרי שאז הניצחון יופיע בשערינו והרי כבר אמרו חז"ל (ברכות נח.) "והנצח זו ירושלים, וההוד זה בית המקדש".
או בקיצור: המלחמה כרגע היא לא נגד מנהרות בעזה, זו מלחמה אין סופית שלפי הקצב המשאיות והתודעה כרגע אין סיכוי לסיים מהר.
המלחמה כרגע היא נגד תודעה גלותית שבורחת מבשורה, תודעה שפוחדת מקפיין "הרעבה", תודעה שפוחדת מ"דור הגאולה".