כאשר ים של אמונה תמימה נתקלת בערלה סרוחה
זה לא סוד שאנחנו עומדים בדור הגאולה וזה לא סוד שה-D.N.A של צעירים בדור הגאולה זה לפרוץ קדימה.
זה לי יותר מ-10 שנים שלא זכיתי להגיע ל-770 לחודש החגים, כמו בַּעְלֶבּוֹס מצוי אני מסתפק בחנוכה פורים שבועות (וכיוצ"ב) אצל הרבי, ולא הרי זה כהרי זה.
חודש החגים הוא הזמן בו מתקבצים כל האנרגיות הטהורות התמימות והלוהטות של אמונה ברבי מלך המשיח מכל רחבי העולם אל תוך בית חיינו, אמונה נחושה בבשורת הגאולה והגואל.
הבחור החבד"י המצוי, משחר לידתו, עוד בהיותו מוטל בעריסה, מתחיל לקלוט את קדושתו של הרבי הבלתי מוגבל והבלתי נלאה. לכל בחור חסידי באשר הוא, ברור לו שהרבי "אינו מוגבל בהגבלות הטבע".
הילד החסידי גדל לתודעה של רבי אינסופי, פורץ דרך אינסופי "מלך פורץ גדר", לכל צלילי מנגינת "ופרצת", פרצת בגימטריה 770.
ואז הוא מגיע ל-770 "כי היא בית חיינו"….
"ולעלובת נפש תושיע ותשמח במהרה בימינו"
אַי אַי אַי "ולעלובת נפש תושיע".
ילד חסידי רוצה לחוש את הרבי קרוב אליו, כמו כל ילד שרוצה אמא, רוצה אבא, רוצה רבי. הביטו על תינוק שצורח כאשר אמא שלו נעלמה מהאופק זה בדיוק הסיפור של הנערים התמימים והיקרים שלנו… רוצה רבי.
ובהיות שהתודעה הבריאה של הילד החסידי היא שהרבי אינו מוגבל, לא מופרך אצלו שהרבי עובר בשביל ב-770 לא מופרך אצלו שהרבי מחלק דולרים, ולא מופרך אצלו שהרבי עושה כפרות או עולה לתורה או כל הקצנה אחרת שלא תהיה.
כפי שציינתי, הרבה שנים לא זכיתי להיות בחודש החגים ב-770. אינני יודע מי הוא כרגע המוקצן התורן, ומה היא כרגע ההקצנה החדשה, ולמען האמת כאשר אני מסתכל היום בשיחות של הרבי אני מבין שההקצנה האמיתית היא עיסוק בלימוד תורה נגלה וחסידות, ובעיקר בתורתו של הרבי, העיסוק בנבואתו העיקרית של הרבי לאלתר לגאולה להכין את העולם לקראת משיח צדקנו ע"י עשרת המבצעים, ועוד והוא העיקר: לפרסם את בשורת הגאולה והגואל, זה הרבה יותר חשוב מכל הקצנה ילדותית אחרת.
אבל דבר אחד ברור
אי אפשר לכבות אמונה לוהטת לא על ידי כושי קטן ולא על ידי כושי גדול.
ולא, אני לא מתכוון שצריך לקדש כל הקצנה, ובהחלט יש מה לדון על חלק ניכר מההקצנות הלא ראויות (!) ולא מתאימות (!) הקצנות אשר לא שערום אבותינו.
אבל צריך לזכור מאיפה באו ההקצנות? מה מתדלק אותן? וכיצד צריך להתמודד איתן?
ובכן, מאיפה באו ההקצנות? ההקצנות באו מאמונה לוהטת ותמימה בשילוב ילדותיות תמימה ומתוקה.
ואם יטען הטוען: שההקצנות באות מקומץ זדוני ומחושב, ולא מתמימות. יכול להיות שזה נכון, ואני לא רואה צורך להתווכח על הנחה זו. יכול להיות שזה נכון, אבל העובדה היא שרוב ההקצנות מתקבלות על ידי חלק ניכר מילדינו, התמימים היקרים והמתקים שלנו. זו עובדה.
ומה מתדלק את ההקצנות? דבר פשוט הוא מדורי דורות (ונתבאר בתניא קדישא בהרחבה) אצל עם ישראל, כאשר מנסים לכבות את האמונה, האמונה רק הולכת ומתגברת.
והרי לנו משוואה פשוטה: אם האמונה הטהורה הזאת לא מקבלת הדרכה נכונה, היא נשארת אמונה ילדותית טהורה. והתוצאה היא שכל הקצנה תמימה מתקבלת בחרדת קודש עד כדי מסירות נפש. כעת רק צריך את החכם/רשע התורן כדי להילחם בתמימים היקרים, והרי לנו מסלול בטוח של אמונה עד כדי מלחמת חורמה עד כדי מסירת הנשמה על כל הקצנה וגחמה.
אז לא, אני לא מסכים עם כל ההקצנות, חלקן אפילו נראות לי תמוהות ומביכות, אבל אני כן מתיימר להבין איך צריך להתמודד איתן (במיוחד בגלל שאני רואה את עצמי כנער מוקצן מתבגר).
וזו הדרך האחת והיחידה להתמודד עם תופעת ההקצנה: הדרכה ואהבה ועוד הדרכה ועוד אהבה ורק הדרכה ורק אהבה.
הרבי הוא הראש וראשון להדריך על חינוך אך ורק מתוך אהבה, היום זה כבר נחלת רוב ככל הציבור החרדי. ופתאום מתברר שבתוך תוכנו יש עדיין אנשים שמנסים לחנך את צעירי הצאן באמצעות כפייה ואלימות (הגיעו הדברים עד כדי שהביאו חברת שמירה של ערלים לא יהודים. הזיה. בושה. חרפה. ולא חברת השמירה בלבד היא הבעיה, היא רק השפיץ הדוקר והמחריד של הבעיה, הבעיה היא בתפיסה של כל ניהול האירוע, והדרך להתמודד עם תופעת ההקצנה. תקוותי שעכ"פ כעת יהיה מי שייתן את הדין על המצב המחפיר אלו נקלענו).
את האנרגיות הלוהטות של האמונה צריך לרתום לפעולות שהרבי הדריך, ואת שאר התופעות וההקצנות צריך להתמודד במסגרת די פשוטה, וזה מתחלק לפי סוגי ההקצנות, הקצנות של אלימות לשלוח לבני ברק, אין מקום לאלימות ב-770. כל מה שנגד ההלכה, החוצה. לא פעם ולא פעמיים הרבי אמר על עצמו, אני יהודי של שולחן ערוך, ובשביל זה יש רבנים שיורו בדיוק מה צריך לעשות בכל הקצנה שנגד ההלכה. וכל שאר ההקצנות "הנח להם לישראל", הרבו אהבה והדרכה, ובעיקר בעיקר: דוגמא חיה. עלינו להראות לדור התמים והצעיר, הדור הגאולתי והיוקרתי, "בניכם אשר אמרתם לבז יהיו", הן הם הדור שנועד לפרוץ את חומות הגלות, עלינו להראות להם, כיצד רותמים את הלהט המשיחי, לעגלה של "איש בן פרצי".
ובכלל, למבוגרים שבינינו כדאי לזכור מפעם לפעם שיש גם כזה מושג "שטותא דקדושה". ואמנם נכון, לא כל "שטותא" היא "קדושה" ולא כל "קדושה" היא "שטותא", ובדיוק בשביל זה יש רבנים ושולחן ערוך כדי להצביע על גבולות הגזרה… אבל כל מה שלא נגד השולחן ערוך, לא צריך למהר למלחמת חורמה – בפרט שמשיגים תוצאה הפוכה.
תזכרו שגם אתם – המבוגרים הרציונאליים -תזכרו שגם אתם הייתם פעם ילדים ונערים צעירים.
אתם רוצים יותר מזה: "אידכר מאי עבדת באורתא".
והמבין יבין. וד"ל וק" ל.