מי אכל את הדגים המסריחים? קיבל את המכות? וגם לבסוף שילם את המחיר הנורא?
לפני כשבוע, קראנו את המצוה בתורה (פ' קדושים) "לא תעמוד על דם רעיך".
כשחיילים יהודים נהרגים על כיבוש עזה, ויוצאים משם, ושוב נהרגים לשווא.
הלב מתפלץ. הזעקה פורצת: למה???
עד מתי???
השאלה המתבקשת היא, מי זה האיש הנמצא בעמדת הנהגה שמבין את האירוע, יכול וחייב לשנות את המצב הבלתי נסבל הזה?
מי שמבין את האירוע, עליו מוטלת האחריות. מי הוא זה ואיזה הוא?
ובכן, מר בנימין נתניהו, לא מבין את האירוע. נקודה.
כאשר מדינת דרום אפריקה מזמינה אותנו לבית הדין בהאג.
ומר נתניהו, מתנדב להיות "ילד כאפות" של האירופאים המנומסים.
הוא פשוט מנותק!!!
הוא עוד מוסיף חטא על פשע, והוא שולח את מר "אהרן בגץ" הכומר של "מערכת המשפט ה(כאילו) דמוקרטית", לייצג את "העם היהודי" הנלחם על נפשו.
מר נתניהו פשוט לא מבין את גודל האסון המתרחש לפתחנו.
והמדיניות שלו בהתאם, הכנסת סיוע הומניטרי לעזתיים מבקשי רעתנו.
ע"פ המלצת הגורו הגדול "ביידן".
ממר בנימין נתניהו אין לי שום ציפיות. אפס.
אז מי כן מבין את האירוע?
מי כן היה "אולי" יכול לשנות את המציאות המפלצתית הזו?
עם כל הכאב שבדבר אני מפנה אצבע מאשימה אל שר האוצר הנכבד, מר בצלאל סמוטריץ'.
והנה תמצית קצרה של האירועים והאשמות חמורות המוטלות היישר לפתחו של מר בצלאל סמוטריץ'.
א. מר סמווריץ' הוא זה שאחראי לכך שהנכיסו את גנץ-אייזנקוט לקבינט. "בשם האחדות" כמובן.
מיד עם פרוץ "הסבב המלחמתי" בעזה (מלחמה זה לא! – במלחמה לא מזינים את האוייב כמו בסבב הנוכחי בעזה) התעורר הצורך לייצר ממשלת חירום-אחדות לאומית.
בסך הכל הגיוני שעם ישראל יתאחד כאגרוף מחץ אל מול אוייביו.
היחיד מן האופוזיציה שהתנדב לעשות טובה ולייצר מצג שווא של אחדות היה מר בני גנץ. אחדות הוא רוצה, אבל לא בכל מחיר. הוא לא מוכן לשבת עם בן גביר וסמוטריץ' בקבינט.
סמוטריץ' "אציל הנפש" ויתר על הכיסא שלו בקבינט הביטחוני לטובת ה"אחדות".
וזה תחילת התבוסה.
הגדיר זאת מר משה פייגלין בשבוע הראשון של הסבב בעזה:
1. זה הכל, חוץ מאחדות.
עשרות אלפי חיילים הצביעו עבור סמוטריץ'-בן גביר, והנה מגיע מר אחדות ומוכן להתאחד "רק לא איתם".
2. זה "אחדות" – כדי לא לנצח את המלחמה. ניהול מלחמה ע"פ כללי הקונספציה לא יכולים ולא מתקרבים לנצח את המערכה, כפי שעינינו רואות.
(בהמשך נגלה שהכל כאן מצג שווא, הוא בכלל לא התאחד, הוא רק רצה לייצר פלטפורמה פוליטית טובה יותר כדי לעלות בסקרים, ולחתור תחת הממשלה לקראת פירוקה והפלתה).
ואתה, מר סמוטריץ'. מי נתן לך את הרשות לצאת ממעגל מקבלי ההחלטות לטובת אנשי הקונספציה והגנצ'יאדה למיניהם?
[במאמר המוסגר: גם בן גביר אשם במקצת. כאשר סמוטריץ' פינה את מקומו לטובת גנץ, בן גביר התעקש שהוא לא מוכן. במובן מסויים אפשר לומר שהמציאות והלחץ הציבורי הכריחו אותו לפנות את כיסאו לטובת גנץ.
ועל כך אני מיצר ומאשים: אתה – בן גביר – יודע שאסור לוותר על הקול שלך לטובת הגנצ'יאדה שבקונספציה. אז למה אתה ממשיך להיות חותמת גומי בממשלה שמאלנית??? למה?
האירוע הזה (ממשלת גנץ – שמאל – מלא מלא עם חותמת סמוטריץ' ואפילו בן גביר – ימין מלא מלא) מעצים את תחושת הבלבול בציבור, כולם חושבים שאין כ"כ מה לעשות מול החמאס, כאשר יש הרבה והרבה, ולכל לראש לסגור את ההומניטרי לעזתיים…]
ב. סמוטריץ' מגיע מעמדה תורנית-לאומית מובהקת, ולכן הוא מבין היטב מה המשמעות של עסקאות עם "השטן".
ואכן, בסבב הראשון של העסקאות, מיד עם פרסום העיסקה שהובילו קבינט המלחמה, יצא סמוטריץ' בהכרזה שהוא יתנגד למהלך.
ומה למעשה? שעתיים בלבד לאחרי ההצהרות הלוחמניות שלו נגד הסכמים עם החמאס, הלכו סמוטריץ' וחביריו והצביעו בעד עיסקה עם החמאס-נאצים.
האסון בזה הוא כפול ומכופל.
1. עצם העיסקה היתה בעייתית, שחרור מחבלים ועוד. אבל גרוע מזה.
2. זה הביא את עצירת המלחמה בשלב הראשון, עם כל הסכנות והמחירים ששילמו אז.
3. זה היה ה"מתאבן" התקשורתי לקראת עיסקאות נוספות. בהצבעתם של סיעת "הציונות הדתית" בעד עיסקת שבויים, הם בעצם נתנו "כביכול" גושפנקה של אלפי חיילים המחרפים נפשם בעזה לטובת עיסקאות עם הנאצים.
4. והתוצאה למעשה, חיילים התבוצצו בעזה במשך זמן ארוך מאוד, רק בגלל שמחכים לתשובה מהחמאס (שלבנתיים ממשיך לבוז לנו בפה מלא). והנה המתווכים שלנו נסעו לקטאר, אולי הם ידברו על ליבו של סינוואר, והנה המתווכים שלנו במצרים, אולי סוף סוף משם תבוא הישועה, והנה ביידן.. ואולי בית הדין האגגי.. ונחכה לרפיח כי שמא ואולי איסמעיל הניה יסכים. חצי שנה טחנו לנו ת'מוח עם כל הזבל הזה, ולבינתיים עם ישראל מאבד זמן יקר, ובו בזמן הלחץ הבינלאומי גובר ומתגבר עוד ועוד וזה פועל חלישות על מקבלי ההחלטות נתניהו-ג(ל)נט-אייזנקוט. שטחים נרחבים בעזה שנכבשו ע"י חיילינו בדם יהודי, הופקרו לטובת העזתיים שחזרו לשם ומיד הצמיחו שוב את החמאס, ששב ומטווח את בנינו הגיבורים שהולכים למות לשווא.
******
תקציר בשלוש שניות.
1. הנאיביות של הציונות הדתית, היא זו שהובילה אותנו לאחדות עם גנץ.
2. גנץ הוא זה שהוביל את המלחמה בכיוון אחד ברור מאוד "לא לנצח". (בשיתוף פעולה עם נתניהו-גלנט-הרצי-ביידן-האג).
3. והנה האחדות מתפוצצת בפנים של כל הנאיבים.
וכך, בזכות הנאיביות, גם אכלנו את הדגים המסריחים, גם קיבלנו מכות וגם שילמנו את המחיר הנורא.
גם אין אחדות.
גם מתנהלת מלחמה בחסות הקונספציה.
וגם יש חותמות גומי של סמוטריץ'-בן גביר מימין.
******
אפילוג (סופו של דבר):
בטורי זה נשענתי על שיטתו היסודית של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שהתנגד בכל תוקף ל"ממשלה רחבה".
הרבי מליובאוויטש הוא הראש וראשון ל"אהבת ישראל" (ליובאוויטש ברוסית פירושה "אהבה").
ולמרות אהבתו הגדולה לכל יהודי, הרבי הבין טוב מאוד שבפוליטיקה אין כזה דבר מתנות חינם "לשם שמים", "אחדות לשם אחדות"
פוליטיקה זה בוץ של אינטרסים צרים ואפלים.
אם תרצו זו משנה מפורשת, וכך אמרו חכמינו ז"ל במלוא הדיוק (אבות פרק ב משנה ג) "הוו זהירין ברשות (פוליטיקאים – אנשי ממשל וכו') אין מקרבים לו לאדם אלא לצורך עצמן, נראין כאוהבים בשעת הנאת, ואין עומדים לו לאדם בשעת דחקו". בול פגיעה.
בכמה הזדמנויות ביקש הרבי מכמה חכי"ם שהיו אצלו, להקים ולתמוך רק ב"ממשלת ימין צרה".
הרבי מלך המשיח התנגד כבר לפני 45 שנים להסכמי השלום עם מצרים (בלי בושה הם קראו לזה "הסכמי קעמפ דייויד", על שם דוד המלך, כאילו זה מורשתו של מלכנו דוד, אוי לאותה בושה. כך ציין הרבי בעצמו).
הרבי חזה במדוייק את כל האסונות העתידיות לבוא עלינו מן ההסכמים הארורים הללו.
הרבי שם דגש על התקעשות של אנואר סאדאת (נשיא מצרים) להכניס בתוך ההסכמים "אוטונומיה" לפלסטינים. הרבי זעק בלהט ש"אוטונומיה" זה משחק מילים (מילים מכובסות) והפירוש האמיתי של "אוטונומיה" זה "מדינה" בתהליך.
כיום רואים אנו יותר מתמיד כמה הדברים מדוייקים. הן בהקשר של הסכמי השלום עם מצרים שלא שווים פיסת נייר (רק לשם הדגמה, מצרים מאיימת שאם נעשה בעזה משהו לא לרוחם, הם יבטלו את "הסכמי השלום". זה בהמשך לכל המנהרות שנחפרו ממצרים והבריחו לעזה כמויות של נשק. וזה בהמשך כמובן לכמויות הנשק (טנקים וכו') שמצרים העבירו לסיני למרות ההסכמים). והן בהקשר ה"אוטונומיה" וההשלכות שלה לקראת המדינה הפלסטי-נאצית.
ובכן,
אותו הרבי שזעק ללא הרף על שלל האסונות, הוא הוא זה שהכריז ללא הרף "דורנו הוא דור האחרון לגלות, ודור ראשון לגאולה".
אז בסופו של דבר תבוא הישועה.
ואם תשאלו "מאין"? זאת אענה "מאין יבוא עזרי"! ("אין" – זה כינוי להקב"ה בכבודו ובעצמו שמעל סדר השתלשלות) "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ".
******
המשנה בסוף סוטה מתארת את המצב הקשה בעקבתא דמשיחא, קושי סבל יוקר וחוצפה, ומסקנת המשנה "אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים".
נתניהו וחלק מן הציבור הישראלי חושבים שבלי אמריקה והפצצות שלהם אין לנו תקומה מול אוייבינו.
הפרשן עמית סגל ביטא זאת בכך שכאשר האמריקאים שלחו לכאן את ספינת המלחמה שלהם (ג'ארלד פורד) הוא התלהב וזעק בלהט "ידידתנו הגדולה".
והנה, עברה תקופה קצרה, וכיום אנחנו רואים בבירור "אין לנו ביידן להשען, אלא על אבינו שבשמים".
ככל שהפוליטיקאים שלנו, יחזרו להשען יותר ויותר על הקב"ה, כך הישועה תזדרז לבוא.
הנחת התפילין בפומבי של מר נתניהו, היא הסנונית הראשונה בכיוון הנכון.
בהצלחה לנו!
דור הגאולה הננו!!