לכבוד סיום "יד החזקה" להרמב"ם – דיני מלחמה ברמב"ם.
לקראת סיום הרמב"ם מלמד אותנו הרמב"ם "הלכות מלכים ומלחמותיהם (ומלך המשיח)", מחר ב"ה נסיים את לימוד הרמב"ם, והיום לומדים אנו את דיני המלחמה (הלכות מלכים פרק ז):
וכך כותב הרמב"ם: "וּמֵאַחַר שֶׁיִּכָּנֵס אָדָם בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, יִשָּׁעֵן עַל מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל וּמוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, וְיֵדַע שֶׁעַל יֵחוּד הַשֵּׁם הוּא עוֹשֶׂה מִלְחָמָה, וְיָשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ וְלֹא יִירָא וְלֹא יִפְחַד, וְלֹא יְחַשַּׁב לֹא בְּאִשְׁתּוֹ (!!!) וְלֹא בְּבָנָיו (!!!) אֵלָא יִמְחֶה זִכְרָם מִלִּבּוֹ וְיִפָּנֶה מִכָּל דָּבָר לַמִּלְחָמָה.
(יח) וְכָל הַמַּתְחִיל לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהַר בַּמִּלְחָמָה, וּמַבְהִיל עַצְמוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם" (דברים כ,ג).
(יט) וְלֹא עוֹד, אֵלָא שֶׁכָּל דְּמֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִין בְּצַוָּארוֹ, וְאִם לֹא נִצַּח וְלֹא עָשָׂה מִלְחָמָה בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁשָּׁפַךְ דְּמֵי הַכֹּל (!!!) שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו, כִּלְבָבוֹ" (דברים כ,ח). וַהֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה "אָרוּר, עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה, וְאָרוּר, מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם" (ירמיהו מח,י).
(כ) וְכָל הַנִּלְחָם בְּכָל לִבּוֹ בְּלֹא פַּחַד, וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדַּשׁ אֶת הַשֵּׁם בִּלְבָד מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא נֶזֶק וְלֹא תַגִּיעוֹ רָעָה, וְיִבְנֶה לוֹ בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִזְכֶּה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם, וְיִזְכֶּה לְחָיֵי הָעוֹלָם הַבָּא: שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי עָשֹׂה-יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן, כִּי-מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם, וְרָעָה לֹא-תִמָּצֵא בְךָ, מִיָּמֶיךָ . . . וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ".
ובכן. הרמב"ם מסכם פה את תמצית המחדל התרבותי-ישראלי שלא מאפשר לנצח מלחמה.
המלחמה כדרכה היא מלחמה בין אומות, לא בין אנשים פרטיים ולא בין משפחות, לא בין שכונה ולא בין כפרים ועיירות, המלחמה היא בין שתי אומות.
בזמן המלחמה, האיש הפרטי צריך להניח את פרטיותו הצידה, אסור לו לחשוב על עצמו או על אנשים פרטיים כל שהם "וְלֹא יְחַשֵּׁב לֹא בְּאִשְׁתּוֹ (!!!) וְלֹא בְּבָנָיו (!!!) אֵלָא יִמְחֶה זִכְרָם מִלִּבּוֹ וְיִפָּנֶה מִכָּל דָּבָר לַמִּלְחָמָה".
(אחת המודעות המטורללות "למען החטופים": מה אם זה היה הבן שלך? אז הנה לנו הלכה ברורה, כיצד להתנהג אם זה היה הבן שלי, זכינו בדור שלנו שיש אנשי אמונה חזקים שלמרות שנחטפו להם בנים לעזה, הם זועקים את הנקודה הזו על כל במה ובתוך כל מיקרופון)
ומי שלא עושה זאת, כלומר, הוא חושב על אשתו וילדיו, הוא חושב על אנשים פרטיים בזמן מלחמה, לשם כך הוא עונד סמל הזדהות עם החטופים המסכנים והאומללים, ובכך הוא מפחיד את עצמו ואת כל העם, לכל לראש פוסק הרמב"ם שזה עבירה "וְכָל הַמַּתְחִיל לְחַשַּׁב וּלְהַרְהַר בַּמִּלְחָמָה, וּמַבְהִיל עַצְמוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם" (דברים כ,ג).
וכאן מגיעים המילים הקשות:
וְלֹא עוֹד, אֵלָא שֶׁכָּל דְּמֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִין בְּצַוָּארוֹ, וְאִם לֹא נִצַּח וְלֹא עָשָׂה מִלְחָמָה בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁשָּׁפַךְ דְּמֵי הַכֹּל (!!!) שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו, כִּלְבָבוֹ" (דברים כ,ח). וַהֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה "אָרוּר, עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה, וְאָרוּר, מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם" (ירמיהו מח,י).
שוב: הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁשָּׁפַךְ דְּמֵי הַכֹּל (!!!)
החיילים שלנו הם גיבורים, הם השאירו משפחות שלימות מאחוריהם, עשר ילדים, חמש ילדים, ועוד ועוד עליהם כותב הרמב"ם: וְכָל הַנִּלְחָם בְּכָל לִבּוֹ בְּלֹא פַּחַד, וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ לְקַדַּשׁ אֶת הַשֵּׁם בִּלְבָד מֻבְטָח לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא נֶזֶק וְלֹא תַגִּיעוֹ רָעָה, וְיִבְנֶה לוֹ בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִזְכֶּה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם, וְיִזְכֶּה לְחָיֵי הָעוֹלָם הַבָּא: שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי עָשֹׂה-יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן, כִּי-מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם, וְרָעָה לֹא-תִמָּצֵא בְךָ, מִיָּמֶיךָ . . . וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ".
אינני יודע חשבונות שמים, למה נהרגו קדושים ויקרים, כמו החיילים הגיבורים. אבל ברור לחלוטין שיש לנו עם של גיבורים, ומנהיגים רופסים ומוגי לב שסוחבים אותנו לבית הדין בהאג באמצע מלחמה (מחשש מעצר בינלאומי) ולא מנהלים מלחמה אמיתית בכל הלב. או כמו שמשה פייגלין קורא למלחמה זו: "מלחמת שולל".
מר נתניהו, בך ובשכמותך תלויים כל דמי ישראל. לא נותר לי אלא לחזור על דבריו של הרבי שליט"א מליובאוויטש למר מנחם בגין לפני הסכמי השלום עם מצרים אם אתה לא יכול לעמוד בלחצים "תתפטר".
נתניהו הוא סכנה קיומית לביטחון ישראל!
מדברים כעת על הצבא המצרי בתוך סיני, והמשמעות היא פשוטה מאוד.
כשהאויב המצרי רואה שעם ישראל לא מסוגל לחסל מקק חמאסניקי במשך יותר משנה וחצי, כשהוא קולט שאנחנו מותשים כבר, עכשיו הוא מגיע לפרוע את עלבונו הקדום במלחמת ששת הימים.
לא נביא אני, אבל צריך להיות גולם אטום עיניים כדי לא להבין שעומדת לפרוץ מלחמה עם מצרים.
תפרוץ מלחמה עם מצרים, זה לא שאלה של אם, זה שאלה של מתי.
גם ברור שננצח, זה לא שאלה בכלל, כי אנחנו בדור הגאולה.
כל השאלה היא כמה מוגי הלב יבהילו את עצמם, ויגרמו לעוד ועוד הרוגים, ר"ל היל"ת.
כולי תפילה ותקווה שמר נתניהו יתעשת, יחזור בתשובה מפחדנותו (ובפרט שטראמפ מנסה לעזור לו – לבינתיים ללא הצלחה מסחררת), ויתגבר כמו לביא, או לפחות לפחות שיתפטר ויפה שעה אחת קודם.
ואנו אין לנו אלא אבינו שבשמים, לשאת עיניים למרום ולהתפלל להצלת והצלחת עם ישראל.