"כסלו"
איזה אסוציאציה עולה לכן לראש כאשר שמעתן את המילה "כסלו"?
תנו לי לנחש: חנוכה, מנורה, סביבון וסופגניה.
תנו לנחש עוד קצת, אני מנחש שצדקתי.
וזה מענין מאוד, ואפילו קצת תמוה:
אתן ודאי יודעות שחודש מתחדש בהתאם למעגל וסיבוב הירח, ימי החודש (29 או 30 יום) אף הם בהתאם למחזוריות הלבנה (הירח), כאשר נעלמת הלבנה נגמר החודש הקודם, והנה מתחדשת לה הלבנה וזה יהיה ראש החודש הבא עלינו לטובה ("חודש" מלשון חידוש והתחדשות, זה מתייחס לחידוש הלבנה המתחדשת מידי חודש).
חג החנוכה מגיע רק בסוף החודש ממש, כאשר הלבנה של חודש כסלו מצומקת והולכת עד שנעלמת. בסוף החודש הלבנה זורחת במזרח השמים רק לקראת סוף הלילה, ובמשך היום אור השמש מושך את הפוקוס אליו ואי אפשר להבחין בלבנה, ובטח שהיא לא מאירה לנו במשך היום.
לעומת זאת אם נציץ לרגע על החודש שאחרי כסלו, "חודש טבת", הוא פותח את החודש בחג החנוכה, אפילו "זאת חנוכה" (קרי: היום האחרון והמשלים של ימי החנוכה) חל תמיד בחודש טבת, אז החנוכיה מאירה במלוא זוהרה.
ובכל זאת, למרות ששיא ימי החנוכה הם דווקא בחודש טבת, ואפילו ראש חודש טבת עצמו חל בעיצומם של שיא ימי החנוכה, למרות כל זאת, אני מנחש שצמד המילים "חודש טבת" לא מעלה לכן בדל אזכור של חנוכה. הפלא ופלא.
"כסלו" – אחד המשמעויות של מילה זו היא "ביטחון", "כֶּסֶל" בלשון הקודש משמעותו "תקוה וביטחון".
עם ישראל הוא "עם הנצח" ומתי מתגלה הנצח? מתי פורצת התקוה האמונה והביטחון?
הנה תגידו בעצמכם את התשובה, מה הלהיט שפתחנו איתו את השנה, שמענו אותו בוקע מכל סוכה, והוא כבר הפציע וכיכב בסוף השנה שעברה?
"השם יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב, ויהיה לי עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, ותמיד יהיה לי רק טוב".
ואני הקטן עוצם את עיני רוחי, ורואה מדמיין מיליארדי עיניים של גויים, מכל רחבי העולם, חלקם גויים אנטישמיים שרוצים להשמיד להרוג ולאבד אותנו, וחלקם סתם גויים שחיים את החיים על כדור הארץ.
והגויים הללו עומדים ומשתאים (בעיני רוחי כמובן), מה עובר עליכם? מה נסגר איתכם? מה נטרק לכם במוח? זה מה שאתם שרים? עכשיו? בסוף שנה של מלחמה קשה? אתם לא נורמליים!
ומה תענו לאותם גויים?
"שיהיה לי עוד יותר טוב", זהו זה.
אכן, אנחנו לא נורמליים, אנחנו עם לא נורמלי, עם לא הגיוני, עם אלוקי שמעל הטבע וההיגיון.
והמלחמה הזו הוציאה את הניצוץ החבוי עמוק בתוך הנשמה, והניצוץ הזה הפך שלהבת שזיקקה אותנו במשך שנה שלימה, העצימה את האמונה והשמחה, הגבירה את הביטחון והתקוה, והחדירה לנו שהנה זה דור הגאולה, והנה הנה משיח בא.
וזה הפואנטה של חג החנוכה, התקוה והביטחון ("כסל") של חודש כסלו בא דווקא בסוף חודש, דווקא כאשר לילות החורף הקשים והחשוכים ארוכים מאוד וקרים מאוד מאוד. הירח הקטן של סוף החודש מכוסה שבעתיים גם בגלל קטנותו, וגם בגלל העננים העבים. ודווקא כעת מתפרצת לה התקוה והאמונה של חג החנוכה. לך תבין ראש יהודי, הפוך על הפוף על הפוך. דווקא בחושך הנורא מכל, דווקא שם בוקע זורח ומאיר אור החנוכיה ואור הנשמה.
והגויים ישאלו שוב: אבל למה? "למה יאמרו הגויים", למה דווקא בתוך החושך הנורא צומחת האמונה והתקווה?
ואנחנו נענה: ככה! "אשרי העם שככה לו"!!!
"ככה", כי הנשמה האלוקית היא לא משוואה שכלית לוגית הגיונית, היא אלוקית. או בקיצור: "אין מה להבין, תתחילו להאמין".
וזה מתחבר עם שמונת ימי החנוכה, שמסמלים את האין סוף (המספר 8 במתמטיקה מסמל אין סוף) את מה שמעל הטבע והבריאה שנבראה בשבעה ימים.
וזה מזכיר לנו שאף אנו במלחמה שהתחילה ביום השמיני, שמיני עצרת אשתקד.
וזו נקודה שראוי לתת עליה את הדעת: הגוים מכנים את האסון של שמחת תורה "השביעי באוקטובר", אך אנו יודעים שזהו היום "השמיני עצרת".
כי זו בדיוק המלחמה שאנו בעיצומה,
וזה בדיוק תהליך ההפנמה,
שאנחנו אומה סגולה נבחרה,
השייכים אל השמונה שמעל השבעה.
הגויים רואים אותנו דרך הזוית הטבעית השביעית "השבע באוקטובר", אבל אנו זכור נזכור זהו "היום השמיני".
******
חג החנוכה עטוף במלא שמן שמנוני, שמן למנורת המקדש, וממנו שמן לחנוכה, וממנו שמן לסופגניה השמנמנה. ותיכף בולט לנו בעין שהשמן השמנוני הוא שמיני שמונאי (שמן ושמונה הם באותו שורש, זאת ועוד, המספר שמונה הוא מספר שָמֵן ונפוח בשונה מזאר המספר הרזים והדקיקים, תתבוננו בצורת המספרים).
ומתוך השמונה השמנוני החשמונאי, אנו עוברים לפך השמן החסידי, הוא "יט כסלו".
"ענינה של תורת החסידות" הוא לגלות את הניצוץ האלוקי העל טבעי שנמצא עמוק בתוך הנשמה (כך מסביר הרבי באריכות בקונטרס "ענינה של תורת החסידות").
מה מתאים ומה נחמד, שבחודש של חנוכה נכנס ראש השנה לחסידות יט' בכסלו.
ה"חשמונאים" חשו את הניצוץ האלוקי העל טבעי שבעומק נשמתם (חשמונאי נוטריקון חש-שמיני), ולכן הם יצאו במסירות נפש לא הגיוני לקרב אבוד מראש נגד אנטי-קוקוס וחיילותיו.
ובגלל שהם גילו את השמיני שבעומק נפשם, עשה להם ה' נס שמצאו פך שמן שמנוני טהור. השומן דרכו לצוף מעל כל המשקים ולפעפע בכל דבר, וזה בדיוק תמצית האמונה בעליון (הקב"ה) שמתעלה מעל כל הברואים, והיא גם מפעפעת וחודרת בתוך כל הברואים.
ומהשמן נעשה אור, הנשמה השמנונית מאיר לנו את החיים. אַמַמַה, כדי להוציא את השמן החבוי עמוק בתוך הזית, צריך לכתוש את הזית.
אף אנו עם ישראל עברנו תהליך כתישה, ארוך כאורך הגלות הארוכה.
והנה בסוף שנה קשה,
זוהרת לה הנשמה,
במלוא עוצמת האמונה.
מי שלומד קצת חסידות, מיד מבחין ורואה שתורת החסידות עוסקת בדיוק בנושאים הללו, לגלות את "היחידה לייחדך" יחידה שבנפש, אור הנשמה.
לכן בהשגחה פרטית אלוקית, ראש השנה לחסידות חל בחודש בכסלו, ודווקא בסוף החודש ההולך ומקטין את אור הירח, כי דווקא אז מתעצמת האמונה, אז מתגלית "אור היחידה".
מובא בחסידות שבסוף חודש, מיד אחרי שנעלמת הלבנה לגמרי, דווקא אז היא מתחדשת מחדש, וזה סמל אות ומופת לאור הנשמה, ולכן בראש חודש יש התגלות מיוחדת של "אור היחידה".
וזה גם הסיבה הנפלאה,
לריקודים בעת "קידוש הלבנה",
שהם עתידים להתחדש כמותה,
בגאולה האמיתית והשלימה.
(הטור פורסם בעיתון "החן" לנשים)