"הודו לה' כי טוב"
שבוע טוב לעם ישראל!
אתמול בתחילת הלילה,
מיד לאחר השקיעה,
עם התקדש ליל שבת המלכה,
התחדשה גם הלבנה,
הלבנה החדשה,
של חודש מתן תורה.
כמחצית השעה היה אפשר לראות את הלבנה הדקיקה,
מיד אחר כך היא שקעה מאחורי האופק ונעלמה.
אבל עמוק בלב פיעמה האמונה,
והיא זו שנוטעת בנו תקוה,
שאנו "עתידים להתחדש כמותה",
כי עם ישראל נמשל ללבנה.
הירח הישן הלך והצטמק עם פרצוף עצוב (בסוף חודש הירח מופיע בשמים בצורת סמיילי עצוב) עד שנעלם,
אבל אז התחדשה הלבנה כשהיא זורחת ומחייכת מאוזן לאוזן.
"כזה ראה וקדש"
"כזה ראה וחייך"
וזה הסוד של עם ישראל, פעמים הוא חוטף סטירה וזעזוע, מיד צצים כוחות אופל בעולם שמריחים דם יהודי, והאנטישמיות גואה.
אבל תיכף ומיד עם ישראל נזכר ומתחזק באמונה, ואז מתרחשים הניסים.
לא. לא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". ניסי נסים התרחשו וליוו את חיילינו היקרים בעלי המסירות נפש.
עם ישראל מלומד בניסים,
ובמיוחד כאשר לתורה מתחברים.
בשמחת תורה חוגגים אנו את השמחה ל"גומרה של תורה".
בחג השבועות חוגגים אנו את השמחה על ההתחלה, קבלת התורה מחדש.
[חג השבועות מתחיל בראש חודש סיון, ברגע המכונן בו עם ישראל נעמד (ל' יחיד) מול הר סיני "כאיש אחד בלב אחד", כמו שנאמר ”ויחן (ל' יחיד) שם ישראל נגד ההר", "מיד אמר הקב"ה הרי השעה שאתן להם את תורתי"]
אכן, יש כאן יותר מרמז על הכיוון אליו אנחנו צועדים.
עם ישראל צועד בסך,
לקראת התחלה מחודשת,
התחדשות בתורה המקודשת,
והתחזקות באמונה המיוחדת.
בס"ד, ביום שישי כתבתי כהרגלי דבר תורה, לכבוד שבת המלכה, ולקראת התחדשות הלבנה, ההתחדשות של החודש השלישי חודש מתן תורה.
הדבר תורה עסק בהתחדשות הלבנה, ובתוכו השתרבבה לה אינטואיציה של אמונה.
הנה ציטוט:
כאשר אדם נופל הוא חוטף מכה.
אבל אם פורשים לו רשת הוא אמנם נופל, אך ככל שהנפילה תהיה חזקה יותר, כך הקפיצה לגובה אחר כך תהיה גדולה יותר.
נפלנו, כעת אנחנו לקראת הקפיצה החזקה כלפי מעלה.
ראינו ניסים גלויים, ועוד נכונו לנו עלילות כי "לו – יתברך – נתכנו עלילות".
עד כאן ציטוט.
רבוייתי, כעת זה רק הפרומו ("המתאבן"), עוד יהיו לנו ניסי נסים באין ערוך.
(את הטור המלא אפשר לקרוא, גם באתר זה, וגם באתר "כיכר השבת", תחת הכותרת "התחדשות האומה כהתחדשות הלבנה")
אכן, שמחה גדולה ועצומה,
כי אנחנו לקראת המקפצה הגדולה,
היישר לתוך הגאולה האמיתית והשלימה.
"קבלת התורה בפנימיות ובשמחה".