כשהמדינה מסירה/לוקחת אחריות
אתמול נצפו ברחבי ארץ ישראל (בדגש על מירון) מחזות איומים ונוראים, אלימות ברוטאלית ומכוערת של שוטרים כלפי יהודים שכל רצונם היה להתפלל על הציון של רבי שמעון בר יוחאי.
אלימות מכוערת כזו, של שוטרים צעירים, כלפי יהודים מזוקנים, על כרחינו היא מזכירה לנו מחוזות ומאורעות אפלים מן ההיסטוריה הלא רחוקה שלפני כ-80 שנים. הלב נצבט.
מה קורה כאן?
תיכף אכנס לדון בעצם השאלה, האם נכון לעלות לציון הרשב"י בזמן מלחמה? לחילופין: האם נכון לעלות להר נגד החוק שאסר זאת?
אבל לפני זה, ברצוני להציב תמרור.
האם מדינת ישראל רצתה שייראו תמונות כאלה נוראיות?
האם השר בן גביר (שאחראי על פעילות המשטרה) רצה שייראו כאלו תמונות?
לא. לא ולא. באופן מוחלט!
אז איך הגענו עד הלום???
כלל קבעו חכמינו "כל המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר על הרחמנים".
בזה לימדו אותנו החכמים שהאדם חייב לווסת רגשותיו. האדם מורכב משתי המדות, רחמים ואכזריות, השאלה כיצד ינתב אותם. באם ינתב רחמים למקום לא נכון זה יבוא על חשבון!!!
וכך גם בבואנו לדון על מדת "האחריות".
האדם צריך לקחת אחריות על חייו.
יש מצבים בהם האדם לא יכול לקחת אחריות על עצמו, ואז הסובבים אותו נאלצים לקחת אחריות במקומו.
ויש דברים שהם לא אחריות האיש הפרטי אלא אחריות משותפת של דיירי הבנין, השכונה, תושבי העיר או המדינה.
והכלל שקבעו חכמים תקף גם כאן, כאשר איש לוקח אחריות של מדינה (דבר פחות מצוי), הוא פוגע בחייו הפרטיים. וכאשר מדינה לוקחת אחריות של אזרחים, היא גם פוגעת באזרחים וגם מסירה אחריות מהדברים שעליהם היא כן אחראית.
שאלת האחריות, שאלה רחבה היא, ויש בה תפיסות קיצוניות מן הקצה אל הקצה, ה"אחריות" כוללת מישורים רבים, אחריות הורים על חינוך ילדיהם, אחריות האדם על רכושו, אחריות האזרח על ביטחונו אחריות המדינה על אזרחיה ועוד ועוד.
[הכלכלה לדוגמא:
הקפיטליסטים טוענים, אתה (האיש הפרטי) תהיה אחראי על הכסף שלך, עד הסוף. תעבוד יהיה לך. לא תעבוד לא יהיה לך (החלשים ימותו ברעב). המדינה לא אחראית לגורלך.
הסוציאליסטים טוענים בדיוק הפוך, המדינה צריכה לדאוג לחלשים.
הקומוניסטים טוענים שמלכתחילה כל אזרחי המדינה שייכים למדינה, ולכן המדינה צריכה להאכיל את כולם ולדאוג לעבודה לכולם, והכסף שכולם מרוויחים הולך ישר למדינה.
התורה הקדושה, כוללת כל הטובות שבעולם, היא מלכתחילה בוחרת בדרך המיצוע, דרך שמלקטת את הטוב מכל שיטה (הרבי הריי"ץ).
בהתאם לכך יש בתורה מסכתאות שלימות העוסקות בדיני ממון, יש קדושה בממון של האיש הפרטי (קפיטליזם), "לא תגנב" "המוציא מחבירו עליו הראיה" ועוד כהנה וכהנה.
יחד עם זאת התורה מצוה להפריש מעשרות, לקט שכחה ופאה לעניים (סוציאליזם) ועוד כהנה וכהנה]
כאשר מגיעים לעניני ביטחון האומה, מגיע לידי ביטוי הגישה הקומוניסטית, האדם הוא רכוש המדינה-אומה (חייל הוא רכוש צה"ל). ואכן האדם רץ אל הקרב בשביל להגן על אחרים גם ביודעו שהוא מסתכן בחייו, כי כרגע התועלת האישית-פרטית מפנה את מקומה לטובת הכלל.
העיקרון הזה נכון גם ובעיקר על פי תורה, כפי שהרמב"ם מביא להלכה (הלכות מלכים פרק ז), שכאשר חייל יוצא לחזית עליו להסיח דעתו מאשתו ובניו (חייו הפרטיים) וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה (שזה מטרת האומה היהודית בכללותה).
אפשר להמשיך ולדון ולדסקס היכן האחריות שלי ומה האחריות של המדינה.
מה שבטוח הוא שהאיזון הזה הופר במדינת ישראל באופן קיצוני ומכאן הפתח לריבוי הפאשלות של מדינת ישראל.
המדינה לוקחת אחריות כאשר היא צריכה דווקא לשחרר, ולכן היא משחררת דווקא כאשר היא צריכה לקחת אחריות.
עצוב שיש "ים" (אם תרצו: "אוקינוס") של דוגמאות מאוד מאוד מעציבות.
מדינה צריכה לדאוג ולקחת אחריות על ביטחון אזרחיה, ומה עושה מדינת ישראל? היא לוקחת אחריות ודואגת לסיוע הומניטרי לאוייבים (המדינה דואגת שלא יאשימו אותנו בבית הדין בהאג…)
זה כמובן בא באופן ישיר על חשבון אזרחי ישראל שעדיין סופגים טילים.
זה בא כמובן באופן ישיר על חשבון חיילי צה"ל היקרים הי"ו שנמצאים במטווח החמאס. ועוד ועוד…
אפשר להביא אין ספור דוגמאות, גם בחינוך ועוד.
אבל לגופם של "מכות אכזריות" (על גבול ה"אנטישמיות") במירון.
ברגע שמדינת ישראל הבינה שמסוכן לעשות הילולא במירון.
וברגע שמדינת ישראל החליטה לסגור את המקום, יכול להיות שזה ההחלטה הנכונה, ואינני נכנס לדון בענין.
מה שבטוח זה שמדינת ישראל עשתה את אחריותה, ואם יש כאלה שהחליטו להסתנן בכוח למתחם, זה אחריותם האישית לביטחונם (הם לא מסכנים אף אחד, "אולי" רק את עצמם). אפשר גם (אם המדינה רוצה להשליט משמעת בכוח), להציב שוטרים שיחלקו קנסות.
אבל כאשר מדינת ישראל מסירה אחריות בהפגנות קפלן בכבישי תל-אביב, שם יש מפגינים מסוג א, בהם אסור לגעת…
את התוצאה של זה רואים ברור בלקיחת אחריות מוגזמת בהר מירון, במכות רצח אכזריות.
זה מה שנקרא בעברית: גיבורים על חלשים!!
לתפארת מדינת ישראל.
את גוש קטיף ידעו לפנות יפה מאוד, אבל חאן אל אחמר על תילה עומדת.
הוא אשר אמרנו: מדינת ישראל גיבורה על יהודים.