שוויון בנטל החרדי
תגובה לרב עמיחי גורדין ( https://www.inn.co.il/news/651727 ) ועוד רבים וטובים הטוענים בצדק "שוויון בנטל" או בלשון התורה: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו כאן".
1. אם באמת רוצים אנו "שיוויון בנטל" מוטב לנו כמה שפחות לעסוק בנושא, ובטח לא עם אמוציות והכפשות. עובדה, ככל שמתעסקים בהכרזה הזו, כך החרדים מתבצרים בעמדתם.
2. חשוב לציין ולשים לב מי בדרך כלל מכריז "שיוויון בנטל" ומה המניעים העומדים מאחוריו, ומתוך כך לנסות ולהבין את שורש הבעיה.
3. החזית בה משרתים החרדים בהרבה מצבים היא הרבה יותר קריטית וחשובה מהחזית הלוחמת (ולא, אינני מתכוון רק ללימוד התורה, כדלהלן).
4. כדי להמחיש את עומק הבעיה אספר קצת על עצמי, כאשר אני הייתי חייל (שלוש שנים ברבנות חטמ"ר עציון, תחת פיקודו של הרב יוסי ברששת), תשע"ב-תשע"ה (2012-2015 למניינם), העסק די זרם במשך שנה שלימה, עד שיאיר לפיד עלה לשלטון בגלגולו הראשון כשר אוצר עם 19 מנדטים בשנת תשע"ג (2013 למנינם).
יאיר לפיד רכב על שתי הכרזות-סיסמאות בדרך להצלחתו הפוליטית המסחררת, "שיוויון בנטל" ו"איפה הכסף".
הסיסמה "שיוויון בנטל" כוונה כנגד החרדים.
הסיסמה "איפה הכסף" כוונה כנגד המתנחלים (הטענה של יאיר לפיד היתה ועודנה, הכסף טמון בין איתמר ליצהר).
לפני שיאיר לפיד עלה לשלטון, מאוד אהבתי להסתובב על מדים, כי הציבור הישראלי מאוד אוהב את חיילי צה"ל, ואני כחבדני"ק היה לי פק"ל תפילין איתם הסתובבתי בכל מקום והצעתי בהרבה הזדמנויות להרבה אנשים להניח תפילין, וכעת, כחייל, המדים הירוקים שעלי היו המפתח להרבה לבבות ישראלים-יהודיים להניח תפילין.
התגוררתי אז ברמות א' ירושלים (שכונה חרדית), בהתחלה העסק די זרם, כך היה משך שנה עד שהפציע אורו הגדול של יאיר לפיד הישראלי והחרדי, כאשר הוא עלה לשלטון עם הסיסמה "שיוויון בנטל", התחלפה האוירה באופן קיצוני, תחושת התיעוב שעטפה את החרדים כנגד לובשי המדים (באזור בו התגוררתי, ילדי החרדים ביטאו זאת בעיקר) זה היה נורא, אז נולד הקמפיין הכי מוצלח של חרדים נגד ההתגייסות לצבא, "קמפיין החרדקי"ם הזכור לטוב".
למי שלא יודע: חרד"ק = חרדי קל דעת, באופן מגחיך כמובן.
לצורך הענין: בתחילת שנת תשע"ג היה מבצע "עמוד ענן", גם הציבור החרדי שפגש בי שאל והתעניין, היו אפילו כמה שלקחו את השם שלי כדי להתפלל (למרות שלא הייתי בשדה הקרב), אך מיד אחרי שהאיר אורו של יאיר לפיד, מאז הרגשתי שהאנשים משפדים אותי ברחוב החרדי במבטיהם, ילדים אפילו התהלכו מאחורי הגב וצעקו חרד"ק וכו' וכו'. מאז זה כבר היה פחות נעים להסתובב ברחוב החרדי על מדים, בהמשך גם עברנו דירה מאותו אזור.
ולבינתיים, אלו ממשיכים לזעוק "שיוויון בנטל" ואלה ממשיכים לא להתגייס.
אז מה תכל'ס? מה הפיתרון?
הנתונים מראים שגם אחוזי הגיוס בתל אביב לא גבוהים ומרשימים במיוחד, אפילו יאיר לפיד הגדול בכבודו ובעצמו, למרות היותו מתאגרף בצעירותו, שירת בעיתון "במחנה" (קרי: הנסדת תודעה לחיילי צה"ל).
אז מה עושים? איך משנים את המצב?
התשובה פשוטה, והמציאות עוזרת לה להתהוות, רק אל לנו להפריע.
התשובה היא: הסברת הערך העליון של שמירה על עם ישראל, הסברת יוקר וקדושת ארץ ישראל, הסברת מעלת מסירות הנפש למען עם ישראל, הסברת חובת ההתגייסות הן במישור ההגיוני והן במישור התורני. זה ורק זה הפיתרון.
כאשר מגיעה מלחמה קשה, המציאות מדברת בעד עצמה, וגם החרדים וגם התל אביבים מבינים שצריך להתגייס יותר ויותר (אפילו קבוצת הסרבנים "אחים לנשק", מנסים להראות עד כמה הם מגוייסים. כך גם בקרב החרדים התפרסם בתחילת המלחמה שכארבעת אלפים חרדים ביקשו להתגייס), כל מה שנדרש כעת הוא פרסום והסברת הערכים שבשמם יוצאים לקרב, כל שאר רעשי הרקע וההכפשות רק מפריעים.
ביחס לציבור החרדי הרוצה להתגייס יש פרט נוסף שראוי לתת עליו את הדעת, והוא: השילוב הראוי של המגזר החרדי בלי שינוי אורחות חייו והנדסת תודעה.
זה לא סוד שבן גוריון בנה את הצבא כ"כור היתוך", הדבר כשלעצמו יכול להיות נכון לכל מי שרואה את עצמו כיהודי כללי. אך הציבור החרדי רואים בעצמם מגזר מסוים בעם היהודי (שבט ספציפי עם אופי ואג'נדה מאוד ברורים) והם דואגים לאופי המגזר וצרכיו. אבא חרדי רוצה שהבן שלו יישאר חרדי, ובצבא "כור היתוך" הסיכויים שזה יקרה קלושים.
וזה שורש הבעיה, הציבור החרדי מבין היטב שהרצון לגייס אותם זה לא רק בגלל השמירה על ארץ ישראל ועם ישראל, אלא בעיקר לחנך אותם מחדש על בסיס אידיאולוגיה זרה להם (בעבר קראו לזה "ציונות" שבה מורידים הרבה מצוות על הדרך, היום זה קיצוני יותר קוראים לזה "פרוגרסיביות").
והחרדים לא פריירים, יש להם תורה ומשנה סדורה המצעידה אותם אלפי שנים, והם נחושים להגן עליה עד כלות הנפש.
לכן, כל מי שצועק "שיוויון בנטל" קודם כל חובת ההוכחה עליו, עליו להוכיח שהצבא לא סותר את השקפת עולמם של החרדים (הקצונה הבכירה בצה"ל מוכיחה הפוך, הרבה מבאי הציונות הדתית ויתרו על הכיפות שלהם או על הערכים שלהם עם התקדמותם בצבא).
החרדים כולם לעולם לא יתגייסו, כמו שגם התל אביבים כולם לא יתגייסו. תמיד יישארו אלו שבקצוות שלא ירצו להתגייס, אם מחמת עצלות או אידיאולוגיה. תפקיד האחראים על הגיוס לוודא שאין בעיות הלכתיות לחרדי סטנדרטי להתגייס לצבא ומשם הדרך סלולה להרחיב את מעגלי התגייסות החרדים לצבא.
ועכשיו, לחזית של החרדים:
על חשיבות התורה והגנתה אין טעם להרחיב, בעיקר כי מפורסמים הדברים.
אך חזית נוספת יש לחרדים, והיא "הילודה".
טרם נטפל ב"סוגיית הילודה", הנה הצצה ל"מלחמת אחים" שהשמידה בפועל את גוש קטיף.
נער הייתי כאשר אריאל שרון נבחר לראשות ממשלה, הימין היה באופוריה, והמפד"ל מיהרה ונכנסה לממשלתו שקיצצה בקיצבאות ילדים ובישבות (בחסות נתניהו כשר אוצר), החרדים נשארו זועמים באופוזיציה הם הרגישו שהגזירות מכוונות בעיקר נגדם, ובעיקר, הם הרגישו נבגדים בידי הציונות הדתית (ישיבות ההסדר כמובן המשיכו ליהנות מכסף לישיבות שלהם כיוון שבחוריהם מתגייסים).
לימים, הביא שרון את תוכנית ההתנתקות, ואז המפד"ל נאלצה לפרוש מן הממשלה. ומה עשה שרון? הוא הביא את החרדים לממשלתו ב"שוחד" (!) כסף לישיבות, וכך על גלגלי ממשלת שרון המפדלי"ת קיצצו לישיבות (ולילדים) ועל גלגלי ממשלת שרון החרדית חרבה גוש קטיף.
[אפשר לראות זאת כנקמה חרדית, אך לפי דעתי זה לא (כ"כ) נקמה אלא בעיקר שהחרדים היו זקוקים נואשות לכסף וזה אִפְשֶׁר תודעתית את העברת אסון "ההתנתקות" על גבם של החרדים תמורת שוחד. בערך כמו אריאל שרון, פתחו לו תיקים כדי לאתרג את עצמו הוא הוביל התנתקות, כך החרדים כדי לקבל קצת כסף העבירו את ההתנתקות.
באותם ימים הרהרתי על "קמצא ובר קמצא", מפלגת ארץ ישראל (המפד"ל) החריבה את הישיבות של החרדים, ומפלגת תורת ישראל (יהדות התורה) החריבה את גוש קטיף]
ולמה אני מכניס זאת עכשיו?
כי ההבנה ש"אחים אנחנו", היא המפתח להצלחה, ולאידך "מלחמת אחים" היא המתכון לכישלון הפסד וחורבן.
לצורך הענין: דמיינו שבגוש קטיף היתה עיר של חרדים (משהו כמו "ביתר"), האם היה שייך להרוס כזאת עיר? האם החרדים היו מאפשרים לכזה דבר לקרות?
ההבנה שהחרדים הם כח, וכח חזק, כוח עד מסירות נפש, צריכה להיות בבסיס ההכרה הפוליטית של הציונות הדתית, וככל שמנהיגי הציבור ייטיבו לשלב פעולה בנושאים הגורליים העומדים לפתחו של עם ישראל בדור הגאולה, כך ענייני הגאולה יתקדמו טוב יותר.
לאידך, ככל שנכה איש את רעהו, נכה בתקציבים, נכה בהכפשות, נכה בזלזול, נכה ביהירות מתנשאת, כך הגאולה תתעכב עוד ועוד.
שני אחים בני אבא אחד, לכל אחד יש כישרון אחר. למה לריב למען ה'? למה?
ומי רוקד על הדם? הפוליטקאים משמאל שהמליכו פה את מנסור עבאס, אלה ישתפו פעולה עם החרדים נגד המתנחלים ("איפה הכסף"?) וישתפו פעולה עם הציונות הדתית כאשר אלה יצעקו "שיוויון בנטל" וכך תלך – חלילה – ותדעך קומת ישראל תורת ישראל וארץ ישראל.
ומפה אפשר לעבור לחזית החרדית, בנוסף ללימוד התורה שהציבור החרדי די נלחם בו (נלחמים במלחמתה של תורה – "תורה מגנא ומצלא") יש חזיתחשובה נוספת והיא: הילודה.
המצווה הראשונה בתורה היא מצוות "פרו ורבו", הגמרא תולה את גאולתם של ישראל בריבוי הילודה ("אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף" יבמות סב.)
היום אפשר לראות זאת בחוש כיצד הילודה מקדמת אותנו לקראת הגאולה. כיצד?
"הדמוגרפיה הערבית" (ריבוי הילודה של הערבים) היא אחת התזות המכוננות שמובילות את השמאל הישראלי, לכן צריך התנתקות והפרדות ואוסלו ושתי מדינות לשתי העמים וכו' וכו'.
מי שמוליד הרבה ילדים יהודים, הוא נלחם ב"דמוגרפיה הערבית" באמצעות "דמוגרפיה יהודית". ככל שיש הרבה יהודים כך נאחזים יותר שטחים בידי יהודים וכך הערבים נדחקים יותר ויותר החוצה.
בדיוק מהסיבה הזו צריך לטפח את העיר החרדית עמנואל (בשומרון), את הישוב החרדי מיצד (בגוש עציון) ועוד ועוד.
אגב. נקודה שיכולה לעלות ולהשאל: החרדים מולידים חרדים ומרחיבים את המגזר, אך הם לא ממש תורמים לכלל ישראל?
אך האמת צריכה וחייבת להאמר:
א. גם הרחבת המגזר החרדי זה רווח לעם היהודי כולו.
ב. מי שבוחן את מפת המנדטים החרדית יכול להשתומם, כיצד זה יתכן שהציבור שהכי מתרבה בארץ, נשאר משך הרבה זמן על סביבות 7-8 מנדטים?
והתשובה פשוטה: הרבה מן הציבור החרדי נודדים, חלקם לציונות הדתית וחלקם לליכוד וכו'. ולא, לא התכוונתי להתגאות ב"נשירה החרדית" כתרומה לעם ישראל, ממש לא. הכוונה פה היא להציג את המשמעות של זה, שלמרות הפערים בין המגזרים השונים, עם כל זה עם אחד אנחנו "כל ישראל ערבים (מעורבים) זה לזה".
ואם כבר הגענו לתובנה הזו אי אפשר שלא לסיים בפירושו הנהדר של הרבי הריי"ץ מליובאוויטש על המדרש:
"כל ישראל ערבים זה לזה".
"ערבים (מתוקים, מלשון עריבות ומתיקות) זה לזה".
"ערבים (אחראים) זה לזה".
"ערבים (מעורבים) זה בזה".
בהצלחה לנו, לכולנו, בכל החזיתות גם יחד. חזית התורה (חזית התודעה יהודית). חזית המלחמה. חזית הילודה. חזית אחת מאחדת ומאוחדת.
שנהיה מתוקים אחד לשני,
"שנראה כל אחד מעלת חבירו ולא חסרונם".