חללי מערכות ישראל – יום הזיכרון
מי זוכר? ולמה יזכור?
מי מת? ולמה?
אפשרות ראשונה.
חיילים יהודים בעלי מסירות נפש, חרפו נפשם ונחלצו להגן עם עם ישראל היושב בארץ הקודש.
"יזכור אלוקים את מסירות נפשם".
אפשרות שניה.
חיילים אמיצים וגיבורים מתו על הגנת "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".
"יזכור עם ישראל את הקרבתם" (הנוסח הרפורמי).
******
למות זו לא תוכנית טובה, לא כדאי למות.
אבל אם לפחות אנחנו צועדים לקראת המות, כדאי שלפעולה הזו תהיה משמעות רצינית. שיהיה שווה למות.
יש רגע ויש נצח, יש דבר חולף ויש דבר העומד לעד.
דמוקרטיה, היא דבר רגעי וחולף. לא כדאי למות למענה.
עם ישראל הוא עם הנצח, עם השייך לאלוקי הנצח. למענו כדאי לחיות ובשבילו כדאי למות.
"יזכור אלוקים". תרתי משמע.
1. יזכור אלוקים את הנופלים.
2. יזכור עם ישראל את אלוקים.
******
אם נישאר עם הגירסה הרפורמית פרוגרסיבית "יזכור עם ישראל". נשכח את אלוקים, נשכח את הנצח, קרי: אל תזכירו לנו שיש אלוקים.
אם נלך על הקו הזה, זה אומר, שחיילים הקריבו את עצמם על מזבח ה"דמוקרטיה". מהי דמוקרטיה? עצמאות – שלטון העם. קרי: "היום" (ביום הזיכרון) בוכים את ההקרבה של מי שמת בדרך אל ה"מחר" (יום העצמאות).
עצמאות מהי? "אני ואפסי עוד", אני מחליט. מותר לי. מה שבא לי… מטרת חיי מהי? ליהנות, לרקוד בפסטיבלים ולהעביר את שנות חיי בטוב ובנעימים.
בשביל מה?
ומה אחר כך?
כלום.
אם כך הם פני הדברים, זה אכן טרגדיה נוראית שחיילים נהרגו ונפצעו במלחמות עבור "דמוקרטיה" שלא נשאר להם אפילו חיים ליהנות ממנה.
זה לא פייר. זה נורא.
אבל לא.
"הדמוקרטיה" היחידה במזרח התיכון, יושבת על ארץ הקודש, ומאכלסת בתוכה עם קדוש. עתידה התורה הקדושה (שנמשלה למים) לפעפע לחדור ולהתחבר אל כל קצוות העם ואז יתברר שהעם כולו זוכר את אלוקים, ואלוקים זוכר אותנו.
אז יתבצע מהפך אמיתי, ויבוא לעולם שלום אמיתי, שלום שיתבשר מ"בית המקדש" היושב בראש ההרים "הר הבית", אז יתברר שקרבנם לא היה לריק.
"יזכור אלוקים".