"הים הוא אותו ים והערבים הם אותם ערבים"
משפט אלמותי זה מיוחס לראש הממשלה "יצחק שמיר" שרצה לבטא בכך שהוא לא סומך על מילה של הערבים הרצחניים.
וברשותכם אוסיף ואומר:
האמריקאים הם אותם אמריקאים,
ולהבדיל, הישראלים הם אותם ישראלים.
******
"אין חדש תחת השמש" אמר שלמה מלכנו,
וזה ממשיך להיות נכון עד ימינו.
ספר התניא מציג קונפליקט, המלווה כל יהודי מרגע לידתו עד יום מותו.
מצד אחד היהודי הוא בעל נשמה יהודית-אלוקית, היא זו המושכת אותו מעלה מעלה, תורה ומצוות חוקים ומשפטים.
מצד שני ליהודי יש גוף, נפש בהמית ונפש שכלית המושכות אותו לעניני העולם הגשמי (לאו דוקא תאוות ואיסורים, אלא גם חכמות הטבע ומדעים).
מטרת היהודי במשך ימי חייו למצוא את האיזון הבריא לגוף לנפש ולנשמה, כאשר נקודת המשענת המרכזית היא: האמונה.
"מאמין בחי עולמים וזורע", היהודי אמנם עושה פעולות בדרך הטבע, אבל זה רק מכוח ובהדרכת האמונה שהקב"ה איתו ובעזרתו, וכפי שכתוב "וברכך ה' אלקיך – בכל אשר תעשה". מעשה ידיך זקוקים לברכת אלקיך, ו"ברכת ה' היא תעשיר" ותשביח את כל מעשה ידיך.
כאשר חלילה, היהודי שוכח על יהדותו ונשמתו האלוקית, הרי הוא מנסה להידמות בכל מאודו לגוי הנאור והיפה, הוא מחפש לקבל ממנו חן וחסד ולגיטימציה (תראו כמה חשוב לפוליטיקאים שלנו הלגיטימציה של אומות העולם, עד כמה זה תופס מקום ומשפיע על הדרג הנלחם בפועל ממש. הזוי ועצוב).
בכזה מצב נקודת המשענת האלוקית מתחפלת, ובמקום הביטחון בקב"ה, מציב לו חַסַר האמונה אלוקים אחרים, דהיינו "מִשְעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ" או ליתר דיוק: "משענוֹת קנה רצוצוֹת" ערבויות ובטחונות אנושיות (כסף, כוח, פיתוחים טכנולוגיים ומדעיים, אמריקאים, הסכמי שלום ועוד. תמצית הענין כך הוא: ככל שתפחת האמונה התקוה והביטחון בא-להים אחד, כך ירבו האלילים האחרים).
ומכאן תפתח הרעה,
וההיסטוריה חוזרת על עצמה.
נתחיל עוד מימי התנ"ך (מלכים ב פרק כ):
בן בדד מלך ארם, יצא למלחמה על אחאב מלך ישראל, פעם ראשונה הובס וברח. לקראת המערכה השניה, הלך אחאב לנביא ה' בשאלה, היצליח במלחמה, וכך הנביא אמר: אתה תנצח, בן הדד יפול בידיך, ועליך להרוג אותו ולא לחמול עליו. ואכן, גם במערכה השניה הובס בן בדד ונלכד, ובראותו כי כלתה אליו הרעה יעצו לו חכמיו, להתחנף ולצאת לקראת אחאב לספר לו עד כמה הוא אדם טוב ורחמן ולבקש חנינה.
בראות אחאב את בן בדד כנוע לפניו, החליט בין רגע להצטייר בעיני הגוי כאדם אנושי-רחמני, בעל מדות תרומיות ואציליות, הוא כינה את בן בדד "אחי" העלה אותו למרכבתו וסגרו דיל חלומי – "שלום". הגוי אמר לי שלום – איזה מרגש.
התוצאה המרה היתה,
שכעבור תקופה קצרה,
חזר בן בדד למלחמה,
שבה נהרג אחאב על פי הנבואה.
ובכן,
תכונה אנושית בריאה,
אדם רוצה למצוא חן בעיני הסביבה.
וזה לב הבעיה:
היהודי הוא אדם (א), היהודי הוא אלוקי (ב).
אין בעיה למצוא חן בעיני הגויים אומות העולם או שאר בני האדם, לעיתים זה אפילו קידוש ה'.
הבעיה מתחילה כאשר החיזור אחרי מציאת חן בעיני הגויים, באה על חשבון התורה הנבואה היהדות והאמונה.
וכך היה לפני 50 שנה, מלחמה פרצה בסערה, ביום הקדוש בשנה, זוהי מלחמת יום הכיפורים בשנת תשל"ד (1974 למנינם).
המצרים והסורים הפתיעו את עם ישראל ואת כוחות הצבא.
[נו נו, לא בדיוק הפתיעו. במשך כל החצי שנה שלפני המלחמה היתה מתיחות בגבולות, היו התרעות על מלחמה. אבל "כמעט" כמו תמיד, מדינת ישראל בחרה להגיב במקום ליזום, וכל עוד לא פתחו עלינו במתקפה אנחנו לא תוקפים.
תשאלו למה???
כי אנחנו לא כמוהם!!!
כך אמרו ואומרים עד עצם היום הזה, המדינאים החלמאים והחנפנים של מדינת ישראל, שרוצים להצטייר כאבירי זכויות האדם, בעיני אומות העולם]
ובכן, מתברר שלמרות האוויליות הישראלית, למרות היהירות המטופשת לחשוב שהערבים לא יעיזו לתקוף אותנו…
הם כן העיזו, כן תקפו וכן הפתיעו.
אבל התברר עוד משהו:
התברר שאלוקים בחר צד!
דהיינו
למרות ההצלחה המצרית-סורית,
ולמרות הבקעת קו ההגנה הישראלי (המכונה: קו בר-לב),
ולמרות האבידות הכבידות בכוחות הצבא,
ולמרות חוסר המוכנות וההערכות לקרב,
ולמרות ששום דבר לא היה יכול למנוע מהטנקים המצריים להגיע לתל אביב,
התברר שהקב"ה אוהב את עם ישראל ושומר עליו – ניסי ניסים.
אבל יש בעיה חדשה.
יש יהודי ויש ישראלי. זה לעומת זה.
שני ביטויים אלו מקבילים הם לשתי הנפשות שבתניא, האלוקית היהודית אל מול הבהמית אנושית.
היהודי זוכר את ה' ואת נשמתו היהודית, היהודי רוצה להרבות שם שמים.
הישראלי לעומתו שוכח קצת את האמונה, הוא נגרר אחרי הגוף נפש הבהמית ונפש השכלית, הישראלי רוצה להאדיר את כוחו של צה"ל "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
ובחזרה לניסי המלחמה:
אם יספרו שהיה "ניסי ניסים", הרי זה ימעט מעוצמתו – "כוחי ועוצם ידי" – של צה"ל, ולכן הפוליטיקאים הישראליים מתעלמים ולא מספרים על הניסים.
[בשבת פ' תולדות תשל"ד, לקראת סוף המלחמה האיומה, הרבי מלך המשיח דיבר בכאב על הענין, ואמר: מילא ממשלת ישראל לא מפרסמת זאת, כי זה סותר ל"כוחי ועוצם ידי", אך למה החכי"ם הדתיים לא מפרסמים זאת???]
ממשלות ישראל לדורותיהן, מנסות בכל דרך להתעלם מהניצוץ היהודי מהנשמה האלוקית (זה הגורם העיקרי לכך שהסכימו לרשום גויים כיהודים, לאמור: "אם הסבא יהודי – גם הנכד ממילא יהודי – לא צריך ניצוץ אלוקי")
ומזה מגיעות כל הבעיות.
ועל זה נאמר: "הישראלים הם אותם ישראלים".
המשך יבוא.