המוהל הרב מנחם ישראלי
053-4317709

"יחי אדוננו" או "יחי אנחנו"

אלפי חסידים אל "סעווען סעווענטי"

"פארבריינגען עם הרבי".

בחוד החנית הם – כמובן – התמימים,

מקשיבים לכל מילה היוצאת מפי קודש הקודשים.

והנה עומד לו בחור,

דחיפות הוא מרגיש מאחור,

מה יעשה הבחור?

כמובן,

"אזלת לקרתא – הלוך בנימוסא",

אם דוחפים אותך – דחוף חזרה!

זה כמובן הלצה,

המשקפת מציאות עגומה.

******

כד הוינא טליא (כשהייתי נער צעיר) למדתי בישיבת תות"ל לוד.

בלילי שבת הישיבתיים הזכורים לטובה היו הולכים חלק מהתמימים לביתו של המשפיע הרה"ח זושא ע"ה פוזנר, שם היינו זוכים לשמוע מסיפוריו והגיגיו המאלפים והמלבבים.

אחד המסרים החזקים שלו היה:

"כולם צועקים רבי רבי, ומתכוונים רק לעצמם".

תפסיק לרמות את עצמך שאתה המקושר הגדול,

תפסיק לדמיין שאתה הוא "היודע דעת עליון",

תפסיק לחשוב שרק אתה הוא זה שמכוין לתכלית הכוונה וכו' וכו'.

שאלת השאלות של ר' זושא היתה:

מה אתה מכריז, "יחי אדוננו" או "יחי אנחנו"?

והנה סיפור חד שר' זושא חזר עליו פעמים רבות:

בשנים הראשונות, השנים היפות של 770 בתוך המשולשים, הרבי היה יוצא מחדרו ונכנס היישר לתוך הזאַל הקטן (הדלת שממול גן עדן התחתון).

אז עוד לא היה "שביל", ובאחת ההזדמנויות שהיה צפוף, ולא היה מקום לעבור. כשראה הרבי שאין מעבר, הוא פשוט פנה שמאלה לפרוזדור, כדי להכנס לזַאל הקטן מהחדר השני של הזַאל הקטן.

מספר ר' זושא, אני עמדתי בכניסה האחורית של הזַאל הקטן, והדבר האחרון שחלמתי, שהרבי יבוא משם.

לפתע הרגשתי שדוחפים אותי.

כפי הנהוג, דוחפים בחזרה…

ואז אני מסתובב ורואה את . . . הרבי

הרבי נדחק ונדחף כדי להגיע אל מקומו…

המסר העולה הוא: לפעמים אתה שוגה בדימיונות, אתה חושב שאתה תופס מקום לפארבריינגען עם הרבי, אתה החסיד הגדול וכו' וכו'. אבל מה בפועל? בפועל אתה חוסם את המעבר לרבי, ויתירה מזו: אתה דוחף את הרבי.

קיצור: אל תחשוב שאתה מקושר גדול… תחשוב מה הרבי רוצה באמת.

סיפור נוסף, כמדומני גם הוא מפי ר' זושא:

בימי 770 העליזים, בחיים חיותו של הרבי הריי"ץ, תפילת שחרית ב-10:00. אחד התמימים "המקושרים" היה אחראי לסדר את הכיסא לרבי בשעה 'חמשה לעשר', התמים שלנו היה מקפיד על זה באדיקות רבה, וכולם ידעו שאבוי לו למי שיגנוב לו את הזכות "לסדר לרבי את הכיסא".

ויהי היום, התמים שלנו התעכב, והתעכב, והנה הגיע 'דקה לעשר'. אחד התמימים שהיה במקום החליט "במקום שאין מקושרים, השתדל להיות מקושר", וסידר לרבי את הכיסא 'חצי דקה לפני עשר'.

בו ברגע הגיע "התמים המקושר הגדול", שערות ראשו רטובות עדיין ממימי "המקוה המטהר", ובראותו כי סידרו את הכיסא לרבי במקומו, עלה מיד קצפו וזעמו, ותיכף התנופפה אל על ידו, והוא הנחית "סטירה קדושה וטהורה" לחבירו.

אך אויה.

בו ברגע דמותו של הרבי בפתח הופיעה,

ומקום לעצמו הוא לא מצא מפני הבושה.

******

"השביל" – להבין יקרת התמימים היקרים והנהדרים? 

חידה לחובבי תורתינו הקדושה:

מי הראשון שעשה "שביל"?

כשמשה עלה למרום, למשך ארבעים יום, ה' עשה לו שביל בתוך הענן (יומא ד: הובא ברש"י סוף פ' משפטים).

***

"תחת הר סיני ניצבו היהודים,

יד ביד אהבת רעים,

משה רבינו נגש לערפל,

שם את התורה הוא יקבל"

זה שיר קעמפי שגדלו עליו מאות ואלפי תמימים.

בשיחה האחרונה שזכינו לשמוע את הרבי בתאריך ג' תמוז ("דבר מלכות" ש"פ קרח ג' תמוז ה'תנש"א) ישנו דבר פלא, ומעין רמז נבואי לקראת ג' תמוז תשנ"ד. הרבי שליט"א מציין בשיחה (בהערה 114) שג' תמוז הוא בתוך הימים הראשונים שמשה רבינו היה בהר סיני.

מה זה מלמד אותנו?

השבוע פרשת בא, בשיחת "הדבר מלכות" נלמד "החידוש של הדור התשיעי" שבדורנו לא יכול להיות הסתלקות של נשיא הדור.

ותיכף מזדעקת השאלה, והרי "חנטו חנטייא וספדו ספדניא"?

ועל זה היה המענה התמים והפשטני:

"מקרא אני דורש" יש לנו שיחות ברורות, הרבי הוא נשיא הדור, ונשיא הדור מוכרח להיות בגוף גשמי.

אבל סוף כל סוף איננו רואים את הרבי?

ועל זה היו חסידים שהצביעו על הרמז הנ"ל בשיחת ג' תמוז, על דרך שמשה רבינו היה בהר סיני ארבעים ימים, לא ראו אותו, יתירה מזו: השטן הראה להם דמות דיוקנו של משה כשהוא מוטל מת במיטתו . . ואעפ"כ רבינו (משה) חי וקים, בגוף גשמי. אל תתפתו למנות 'עגל זהב' (רבי חדש) במקום הרבי.

ומתוך זה נולד השיר הקעמפי הנ"ל.

"אך באמת הוא חי וקיים במציאות,

לא נחזור שנית על הטעות".

יש רבי, והוא חי, מקומו הוא ב"בית רבינו שבבבל".

אבל המציאות כואבת ודוקרת, איננו רואים ואיננו שומעים את הרבי.

התמימים, שהרבי יקר להם, הרבי בוער להם בעצמות, הם רוצים לחיות עם הרבי מלך המשיח, הם רוצים לחוש את הרבי.

החליטו התמימים: "אין אנו מניחין אותו".

מתוך זה נולד כבר בשנות הנוני"ם (תשנ"ה) "הסטנדר והכיסא" בתפילות, "ברכת הבנים" בזַאל הקטן בערב יוכ"פ, מתוך זה נולדו ההתוועדויות עם הרבי.

בשנות הסמכי"ם נוסף ה"כוס של ברכה" ולאחריו "השביל", וכבר אין לדבר סוף.

וכאן ישנה נקודה שצריך לטפל בה בזהירות:

מצד אחד, הרגש העז של התמימים להנכיח את הרבי, לחוש אותו, לחיות איתו.

מצד שני, מעשים לא ראויים ולא מתאימים ע"פ תורה.

נשאל זאת כך:

מה מטרת "השביל"?

האם הרבי לא יכול לעבור בלי "השביל"?

בשנים שלפני השביל הרבי לא ירד לתפילות ב-770?

נשאל זאת עמוק יותר:

אם לא יסדרו את הכיסא לרבי בזמן התפילה, וכי מה אז?

ושלא בזמן התפילה, כאשר הכיסא של הרבי עטוף, וכי אז הרבי לא ב-770? חלילה.

האמת תורה דרכה: "קבלה היא בידינו" – 770 זה מקומו של נשיא הדור עד ביאת גואל צדק, שם יתגלה בית המקדש ומשם יועתק למקומו בירושלים ("קונטרס בית רבינו שבבבל").

עם שביל או בלי שביל, עם כיסא או בלי כיסא, הרבי נמצא ב-770. נקודה.

אם תרצו: המצב כיום הוא די דומה למשה רבינו בארבעים הימים "הראשונים" (כנ"ל בהשיחה) שעלה להר סיני. ישנו בלבול גדול, לא רואים לא שומעים . .

ובכל זאת קבלה היא בידינו:

הרבי ישנו, ב-770 מושבו,

גם אם לא רואים אותו.

יחד עם זאת, אני מזדהה עם הרגש התמים של התמימים. "הריני מתפלל לדעת זה התמים".

ב"דבר מלכות" ש"פ תולדות נ"ב, הרבי מבאר את המעלה של ילד קטן המתפלל ל"אויבערשטער" ("עליון". כינוי לה' בלשון אידיש), דמכיון שהילד אינו יודע משום דרגא הוא מתפלל אל העצמות בכבודו ובעצמו.

ולכן אמר רבי שמשון מקינון (מובא בשו"ת הריב"ש) "הריני מתפלל לדעת זה התינוק", דהיינו שרבי שמשון מקינון להיותו בעל ידיעה בדרגות דקדושה וספירות דאצי', הוא מבין שעשוי להיות לו חיסרון מסויים, באם יתפלל לספירות, ולכן הוא מכוין עצמו "לדעת זה התינוק".

והנה דבר מדהים ומבהיל, שמלמד אותנו הרבי גבי "זה התינוק", ובהקדים שאלה:

שֶכֶל התינוק לכאורה לא מספיק מפותח כדי להבין שהקב"ה אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, ולפ"ז כאשר התינוק מדבר על ה' מצטיירת אצלו דמות גשמית.

ואיך יתפלל הר"ש דקינון "לדעת זה התינוק"???

על זה כותב הרבי מלך המשיח בהע' 56:

"אין חיסרון בכך שאצל התינוק מצטיירת מציאותו ית' באופן גשמי, כיון שכוונתו לעצמותו ית' ממש, שאינו בגדר תואר ומעלה, גם לא המעלה דרוחניות לגבי גשמיות".

לפענ"ד מעלת התמימים (אשר כשמם הם: תמימים זכים וטהורים) כאותו תינוק תמים.

******

מעתה אחזור לראשונות:

בחור שמרים ידיים, כבר קיבלנו במסורת (וידיאו מפורסם של הרבי שליט"א מלך המשיח בחלוקת הדולרים) שיארוז את הפקלאות שלו ויסע לבני ברק, או לחילופין שיעשה תשובה ויבקש מחילה וכו'.

לא יתכן ש"תמים" שמאמין שהרבי נמצא ב-770 (לכבודו הוא עושה "שביל”), ירים ידיים בשביל "השביל"?

בינינו:

הרי הרבי לא זקוק לשביל שלנו,

הרבי יסתדר גם בלעדינו.

הרבי כן מבקש שנשב ונלמד בהתמדה, הרבי דורש שנוסיף באהבה, אהבת ואחדות ישראל.

מבחינתי – "השביל" נעשה כדי לבקש מהרבי שיתגלה כבר, ונזכה לראותו עובר בשביל שהכנו עבורו. "השביל" נעשה כדי לעורר את רגש התשוקה לרבי. לחזק האמונה כי הוא נמצא כאן בבית חיינו והנה עוד רגע קט הוא מתגלה.

אך גם "התמים" הזך והתמים שחושב שהרבי עובר ממש בשביל, על זה ייאמר: "תמים מתוק" – "לדעת זה התינוק".

אבל מי שמרים ידיים היפך הכוונה, כדי לעשות שביל לרבי, הרי בהרמת ידיו הוא פשוט מוכיח שהוא לא כזה "תמים", ולא כזה "מתוק".

וממה נפשך: אם אתה כזה "תמים", אם אתה מאמין שהרבי פה ב-770, לשיטתך: הרבי עובר כעת בשביל, היעלה על הדעת שתרים ידיים על יהודי?

מי שמרים ידיים, הרי בזה הוא "כביכול" מכריז:

הרבי לא רואה אותי,

הרבי לא בסעווען סעווענטי.

בזה הוא מפריך את התקשרותו לרבינו,

בזאת הוא מכריז "יחי אנחנו".

מיותר לציין שרוב רובם של התמימים,

עושים שביל בתמימות,

וללא אלימות.

ומסיימים בטוב.

"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"

 

לע״נ אבי מורי ר' אליהו ב״ר אשר

לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com או באמצעות הטופס בתחתית העמוד.

שתף את המאמר

"כִּסְלֶו אסוציאטיבי"

"כסלו" איזה אסוציאציה עולה לכן לראש כאשר שמעתן את המילה "כסלו"? תנו לי לנחש: חנוכה, מנורה, סביבון וסופגניה. תנו לנחש עוד קצת, אני מנחש שצדקתי.

קרא עוד »

מהפכה מכוח התודעה

לנו אין את הפריווילגיה שיש למורדים הסורים, אז מה כן?   עומדים אנו בדור הגאולה, אך לפעמים מתקשים אנו לעכל זאת. וכך אומר מלכנו דוד

קרא עוד »